<h1>תשובות בעלי התוספות סימן צ"ד — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף מה.</h2>
ראובן טוען נתתי לך ספריי למשכנם עבור ספר של חמותך עד שאעתיקנו, והנה העתיקתיו והחזרתיו לך ושכרו, החזיר לי ספרי. והלה משיב נתתה לי ספריך שאשאיל עליהם כמו שאוכל, וחמותי לא רצתה להשאיל לי כי אם בי"ב דינרים עד חצי שנה, ואם יעכבם יותר יתן י"ב דינרים לכל חצי שנה. ואמרתי לה איני נודר לך כלום אם יעכב יותר יעשה כרצוניך. ואמרה לי שלא תקח פחות, והבאתי (ו)הספר וספרתי לך שלא היתה רוצה להשאיל כי אם בי"ב דינרים לכל חצי שנה. ועכבתה הספר על פי הדברים האלה (ואתה) [ועתה] חמותי מעכבת הספרים עבור מותר שכרה. וגם אומרת שהסופר שלך קילקל הספר בידיו ובמחקים. והלה אומר אמרתי לך להשאיל לי הספר בי"ב דינר הייתי סבור שהיה יכול לכותבו תוך הפסח, ולא נדרתי לא שום שכירות יותר, וגם ספרך לא נתקלקל כלל, גם לא הפסדתי לך שום דבר עבור האיחור, כי לא עביד למיגר, ומעולם לא השכיר אותו אלא לי ודרך בקשה. ושמעון אומר יהודי אחר רצה ליתן ליטרא, ועבור אהבתי ואהבתך השכירה לך, ועביד למיגר הוא. עכ"ל בעלי דינין. תשובת מ"א הר"ם של"א. חיזרתי על כל צדדין ולית דיין ולית דין לראובן על שמעון על פי הדברים האלה דלעיל, שהרי שמעון השליח ע"ש ולא שינה ממה שאמר לו ראובן, ואין זה שמסר לשומרו, אך ראובן אמר לו למשכנם לחמותו, וכן עשה. אם מצינו חמות ממאנת, מלהשיב את הספרים, בזה שמעון חף בלי פשע כל זמן שלא נודע ששינה בשליחותו. ואם יהיו חלוקים החמות והחתן שהחמות תאמר חתני נדר לי י"ב דינרין לכל חצי שנה, והחתן יאמר לא נדרתי לה, דין זה דומיא לדין חנווני על פנקסו [שבועות מ"ה ע"א]. אמנם למעמיקים יקוב הדין את ההר ולא דמי, דהתם שניהם נשבעים ונוטלים להפיס דעתו של בעל הבית כדאיתא פ' כל הנשבעין [שם], אבל הכא החמות תשבע שכך נדר לה י"ב דינרין לכל חצי שנה ותטול. ובלי שבועה לא תטול כדי[ן] חנווני, וכדין המכיר כליו וספריו ביד אחר [ב"ק קי"ד ע"ב] דישבע כמה הוציא ויטול. אבל החתן למה ישבע אחרי שאינו נוטל כלום. ועוד כיון דחזקה שליח עושה שליחותו, איכא למימר דלא שינה, הילכך לא ישבע. ושלום מאיר ב"ר ברוך שיחיה.
